RelatioNet WA HA 25 SO PO

וקסברג חיים (הנריק)(הניק) , Wacsberg Haim

2006-12-31T02:41:00.000-08:00

RelatioNet WA HA 25 SO PO
Wacsberg, Haim
Interviewer:

Full Name/s:
Or Hoyben, Idan Levy
Email: hoybenlevy@gmail.com
Address: Ra'anana , Israel

Soldier:

Code: RelatioNet WA HA 25 SO PO
Family Name: Wacsberg

First Name: Haim
Father Name: Yitzhack

Mother Name: Raizel
Birth Date: XX/XX/1925
Town In Holocaust: Sosnovitz

Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Death Place: Yehiam

Death Reason: War

Date Of Death: 27.03.1948
Cemetary: Naharia

תקציר קורות חיים : בן רייזל ויצחק, נולד בשנת 1925 בעיר סוסנוביץ, פולין. למד בבית-ספר עממי. עבר בשלום את תקופת מלחמת-העולם השנייהואירועיה האיומים ואף קנה לו ניסיון מלחמתי. עוד בהיותו בקפריסין )בא באונייה "לטרון" בקיץ 1947( היה פעיל בארגון ה"הגנה". בארץ עבד תחילה כפועל בנמל חיפה, אך מיד עם החרפת המצב הצטרף לכוחות-המגן ולא חיכה לצו. הוא שירת בחטיבת"כרמלי" מראשיתה והשתתף בפעולותיה.
ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה,חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב וחיים ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.

(חלקה: 1 שורה: 1 קבר: 23)

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון).

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=90834

אוניית המעפילים "לטרון" עמהּ הגיע חיים וקסברג לארץ

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

סיפור קרב יחיעם

2005-12-22T05:35:00.000-08:00

מקום האתר כ-300 מטר מדרום לצומת כברי, במקום שבו הטמינו הערבים מארב לשיירה של חטיבת "כרמלי", שניסתה להגיע ליחיעם ביום ט"ז באדר ב' תש"ח.

בקרב זה נפלו 47 לוחמים.
תחילתו של האתר באנדרטה גבוהה, הבנויה משלושה עמודים היוצרים צורת כוכב. בין השניים מהם נתון לוח שיש, ועליו סמל צה"ל, ועל לוח נוסף חקוקים דברים אלה: "לשם ולתהלה לפורצי הדרך ולמגינים האמיצים שריוו מקום זה בדמם בחושם לשחרר את יחיעם הנצורה ביום ט' שבט תש"ח, י"ב תמוז וביום ט"ז אדר ב' תש"ח. זכרם לא ימוש לעד". מתחת לכתובת שמות 69 הנופלים, ובהם 47 הלוחמים שנפלו בט"ז באדר ב'.
האנדרטה מצויה ברחבה עגולה מאבן מסותת.
בשנות ה-60 החליטה המועצה האזורית להפוך את המקום לאתר הנצחה, שבו ישוחזר קרב השיירה. נוסף לאנדרטה כוללים מרכיבי האתר קיר זיכרון מבטון מפוסל, העולה מן הקרקע, ועליו תבליט של מפת יישובי האזור ומיקום השיירה ביום הקרב. בקיר יש מגרעת, ודרכה נשקפות עמדות הערבים בבבית הקברות המוסלמי, אשר מהן הותקפה השיירה.
בקצה הקיר קבוע לוח, ובו חקוק תיאור הקרב:
"אביב תש"ח. שבט, ט"ז באדר ב' 27.3.48. צהרים. שיירה יוצאת אל יחיעם המנותקת. אי עברי בלב אויב. תשעים לוחמים אנשי ההגנה מחטיבת "כרמלי" גדוד 21. מנהריה עד לכאן קצרה הדרך. הכביש צר ומפותל. והנ המחסומים - גבול הדממה. אש. מבית הקברות המוסלמי אש מכל עבר. בתווך - שבעה כלי רכב ובהם תגבורת, חומרי ביצורים ומזון. אנשי הכנופיות וכפריים חמושים עטים על השיירה לכתר אותה למות. והם רבים מספור. אכזר היה הקרב. מעטים מול הרבים. פורץ-המחסומים הבודד ובו נפגעים מבקיע ליחיעם. ששה כלי רכב ולוחמיהם מכותרים. משוריין נוסף נחלץ ומנסה לחזור אך נפגע ומתהפך. מספר הנפגעים רב. מעטים נותרים שלמים. ועת ערב דולקות חמש אבוקות. ארבעים ושבע גוויות פזורות בצידי הדרך להיות למשיסה ולבז. החיים נסוגים לבסיס בפקודה. לוחם יחיד מביא אל יחיעם את בשורת השיירה. ירח מלא של מחצית החודש... בערב שבת ה' האייר, קמה מדינת ישראל".

מרכיב נוסף באתר הוא שחזור המקום שבו התחולל הקרב: על קטע מן הכביש הישן מוצבים מחסומים, משוריינים שרופים, ובהם מרותכים כלי משק, ועמדות משוחזרות של הערבים.

קיר אבן, המוליך אל האנדרטה הקיימת הנישאת כעמוד זיכרון, ומדרגות גישה לרחבת האנדרטה יוצרים שלמות של כל מרכיבי האתר.

-אזור הקרבות

:אזור הקרבות

Sosnowiec Poland

2005-12-13T03:30:00.000-08:00

סוסנוביץ

סוסנוביץ ממוקמת בדרום מערב פולין באזור זגלמביה. ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית במקום כ- 28,000 נפש.
בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הנאצים ותושביה היהודים הפכו מטרה לפגיעות ולהתנכלויות. בית הכנסת הגדול נשרף, גזרות כלכליות והגבלות נחתו עליהם, נוסף על האלימות הפיזית שהופעלה נגדם.
בימי הכיבוש הראשונים מונה משה מרין לראש היודנראט, ובתחילת 1940 הוקם בראשותו מרכז יודנראטים שהיה אחראי על כל עניני היהודים באזור שלזיה עילית.
יהודי המקום חויבו להתייצב לעבודת כפייה, ובמרוצת הזמן נשלחו למחנות של עבודת כפייה. על ביצוע גזירה זו הופקד משרד הס"ס לעבודת זרים בשלזיה עילית, הידוע בכינויו "ארגון שמלט". שילוח עובדי הכפייה נעשה בסיוע היודנראט במקום. היודנראט פעל להקמת בתי מלאכה (שופים) שהיו בבעלות גרמנית להעסקת עובדים יהודיים, כדרך הצלה באמצעות עבודה.
בתקופה זו חלה התעוררות בפעילות תנועות הנוער. הן עסקו בהוראה כתחליף למערכת החינוך, וכן בהכשרה מקצועית ובהגשת סיוע לנזקקים.
ממאי 1942 החלו הגירושים שיעדם היה למחנה אושוויץ. בחודש אוגוסט נקראו כל יהודי סוסנוביץ, וכן יהודי הסביבה, להאסף בככר העיר. לאחר סלקציה שולחו כ- 8,000 יהודים לאושוויץ. תנועות הנוער ניהלו תעמולה נגד התייצבות לגירוש, וניסו לארגן התנגדות מחתרתית, שנתקלה בקשיים רבים עקב היעדר תנאים טופוגרפיים מתאימים, וכן נסיונות לחדור למחתרות אחרות נכשלו.
באוגוסט 1943 הוחל בחיסול הגטו. לאחר השילוחים נשארו כ- 1,000 יהודים, שגם הם גורשו בשלב מאוחר לאושוויץ.
מבין הצעירים הצליחו מעטים להימלט לסלובקיה ולהונגריה.

הרב ר' ישעיהו אנגלרד, רבה של סוסנוביץ, רועה נאמן לעדתו, התמסר בהתלהבות ובמסירות נפש למלאכת הקודש של עזרה והצלה...
כשהחלו הגירושים מגיטו סוסנוביץ, דרשו תחילה מן ה"יודנראט" להמציא להם משלוח של אלפיים יהודים. ראש ה"יודנראט" מארין עמד על כך שרבני העיר יסכימו לסידור זה, שלפיו ה"יודנראט" יחבר רשימה של יהודים הנידונים למשלוח מן העיר. לשם כך כינס את רבני העיר ותבע מהם להודיע על הסכמתם. אך הרב ישעיהו אנגלרד קם ופסק באומץ רוח, כי מעשה כזה הוא נגד הדין, ושאסור ליהודים להמציא לשלטון רשימה כזאת. אין להרשות ליהודים להסגיר את אחיהם לידי מרצחים ולדון דיני נפשות, בפרט שהנידונים חפים מכל פשע. מארין נתכעס כעס גדול והחליט לבצע את מזימתו. אך כמעשה נקם נגד הרב, צירף לרשימה את שמו ואת שמות בני משפחתו. אחר כך התחרט על מעשהו, אבל היה מאוחר מדי. כשנתמלאו קרונות המשא של הרכבת אדם רב, ומארין ראה בין המגורשים את הרב, שעמד בין היהודים המצטופפים שם והשמיע באוזניהם דברי ניחומין ובטחון, פקד להוציא את הרב מקרון הרכבת, למען ילך וישוב לביתו.
שאלו הרב: "אם אצא מכאן, יצטרך יהודי אחר למלא את מקומי?" "כן" השיב מארין ונעץ מבטו בעדת יהודים המבוהלים. "אם כן, לא אלך" אמר הרב ונדחק לתוך קרון המשא...

[יוסף פרידנזון, "אלה אזכרה", כרך ו, ניו יורק תשכ"ה]

(Yiddish: Sosnowitz; Russian: Sosnovets)

Sosnowiec, city in Katowice province, S. Poland. There were 2,600 Jews living in Sosnowiec around 1890 (29.8% of the total population), who earned their livelihood mainly in the clothing, food, building, and machine industries, and bookkeeping. A Jewish cemetery was opened in 1896, a linat zedek ("paupers' hostel") was founded in 1907, a talmud torah in 1908, and a mikveh in 1913. The city's growth in the 20th century, especially after the Russian retreat in World War I, was accompanied by an increase in the Jewish population which reached 13,646 (16% of the total) in 1921. Approximately one-third engaged in light and medium industry, crafts and trade, including clothing and shoe manufacture, coal mining, and manufacture of coke. About 2,000 Jews were employed as laborers or clerks in industry or business; a considerable number engaged in the professions. In the early 20th century a Jewish labor movement was organized through the Bund and Po'alei Zion. The Jewish workers of Sosnowiec took part in revolutionary activities in 1905-06, and 30 were imprisoned and exiled to the Russian interior. Through the efficient workers' organization the Jewish mine owners were able to compete with large industrial concerns. The mine owned by H. Priwer produced 25,000 tons of coal in 1920, and that of B. Meyer 32,000 in 1922.

The Jewish population continued to grow in the interwar period, from 20,805 in 1931 to 28,000 in 1939 (22% of the total). New arrivals came mainly from Kielce province attracted to Sosnowiec by more favorable work opportunities. The communal organization expanded; in addition to a Jewish hospital, secondary schools for girls and boys were established, and associations of artisans, merchants, and industrialists were formed.

[Arthur Cygielman]
Source: Encyclopaedia Judaica

Holocaust Period

The German army entered Sosnowiec on Sept. 4, 1939. On the same day it organized an attack on the Jewish population, and 13 Jews were killed. On September 9 the Great Synagogue on Dekert Street was set on fire. In 1942, Jews were deported to Auschwitz death camp in three groups: 1,500 on May 10-12; 2,000 in June; and over 8,000 on August 12-18. After the last deportation the Germans established a ghetto in the suburb of Srodula. On March 10, 1943, the ghetto was sealed off. On August 16, 1943, all the inhabitants, with the exception of about 1,000 people, were deported to Auschwitz where they perished. The last 1,000 Jews in Sosnowiec were murdered in December 1943 and January 1944. Previously there had been considerable underground activity among the Jews, mostly organized by the youth organizations Ha-No'ar ha-Ziyyoni, Gordonia, and Ha-Shomer ha-Za'ir, whose main leader was Zevi Dunski.

After the war about 700 Jews resettled in Sosnowiec, but almost all of them emigrated shortly afterward.